ספרי קודש לעיון והורדה חינם 51,716 Classical Hebrew Books for Free Download
friedbergrambam ספר     הלכות    פרק    הלכה     <<Next הבא   Prev הקודם>>
וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו והחתן נותן שכר הסופר. וכמה הוא כותב לה. אם היתה בתולה אין כותבין לה פחות ממאתים דינרים ואם בעולה אין כותבין לה פחות ממאה דינרים . וזה הוא הנקרא עיקר כתובה. ואם רצה להוסיף לה אפילו ככר זהב מוסיף. ודין התוספת ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים. לפיכך כל מקום שנאמר בו כתובה סתם הוא העיקר והתוספת כאחד . וחכמים הם שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה:
וחכמים הם שתקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה. דבר זה מחלוקת תנאים בפרק אע"פ ר' מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות ואמרו בגמרא דת"ק סבר כתובה דרבנן ור"מ סבר כתובה דאורייתא וכן בפרק שני דייני גזרות במשנה דהכל מעלין נשא אשה בקפוטקיא וכו' ואמרו בגמ' דת"ק סבר כתובה דרבנן ורשב"ג סבר כתובה דאורייתא ופסק רבינו וכל הפוסקים כחכמים דכתובה מתקנת חכמים היא מדאמרינן בהאשה רבה אין לה כתובה מאי טעמא תקינו לה כתובה רבנן כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא תהא קלה בעיניו אלמא סתמא דתלמודא סבר כתובה תקנת חכמים היא וכן בפרק קמא דכתובות אתמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר חכמים תקנו לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה זולת רבינו תם ז"ל דסבר דלית הלכתא כרב נחמן אלא כתובה דאורייתא כרשב"ג ומדכתבינן זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא והדברים עתיקים. ואיכא למידק דבשלמא למאן דסבר כתובה דאורייתא והיינו כתובת בתולה דכתובת אלמנה לכולי עלמא דרבנן ומשום שאמרו בגמרא כסף ישקול כמהר הבתולות שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה. ומשום הכי הוי כתובת הבתולה ק"ק כמו שקנס הכתוב חמשים שקל למפתה בשביל מהר בתוליה דהיינו כסף צורי כל שקל ארבעה דינרים ותקינו רבנן לאלמנה מנה דליכא מהר בתוליה אבל למאן דסבר דרבנן ובשביל שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ובודאי דכבר שיערו חכמים דבמנה לא יהא קלה בעיניו להוציאה מדתקינו לאלמנה הכי ואע"פ שנראה דבר מועט כבר הסביר פנים לזה הריב"ש בסי' קנ"ג ששיערו חז"ל בעני שאם ירצה לגרש את אשתו צריך ליתן את כל אשר לו ותקנו לכולם בשוה שלא לבייש את מי שאין לו ואמרו שאם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף. ואם כן מה ראו להוסיף לבתולה עוד מנה כיון דעיקר התקנה היא משום שלא תהא קלה וכו' הרי במנה לא יהא קלה בעיניו להוציאה כאלמנה וכמו שיראה כן מטעם הריב"ש.
גם כי אחרי רואי דברי הריב"ש הוקשה לי על דברי רש"י ז"ל במה שכתב בכתובות דף י"ב גבי ההיא דאמרו בגמרא באלמנות כהנים שתי תקנות הוו מעיקרא תקינו לבתולה ארבע מאות זוז ולאלמנה מנה כיון דחזו דמזלזלי בהו תקינו להו מאתן וכתב רש"י דמזלזלי בהו באלמנות קלות בעיניהם להוציאה מפני שכתובתה מועטת תקינו להו מאתן וכו' דכיון דמנה הוא דבר מועט ועל זה הוא קל להוציא מעיקרא היכי תקינו חכמים לאלמנות ישראל מנה והרי אמרו דתקינו לה כתובה כדי שלא יהא קלה בעיניו להוציאה ולפי פירושו זה לא הועילו בתקנתם ולא כלום ותמהתי על התוס' שהקשו לדבריו דמעיקרא נמי הוו ידעי המתקנים שקלות בעיניהם להוציאם כיון דמנה חשיב דבר מועט ומפני זה נטו לפירוש אחר ולמה לא הקשו לו דאי מנה חשוב דבר מועט היכי תקינו רבנן מנה לכל אלמנה שלא יהא קלה בעיניו להוציאה. הגם דהיה אפשר לומר דמהכרח דברי הגמ' דחק לפרש כן עם שלא נעלם ממנו פי' ר"י וזה שאם מעיקרא היו נמנעים לנושאם לפי שהיו קלות בעיניהם ממה שכתובתם רביע מכתובת בתולה ולהכי תקינו מאתן מאי חזו לאהדורינהו למלתייהו ממאי דחזו שלא היו נושאים אותם מטעמא אחרינא הרי בין הכי ובין הכי לא הוו נושאין אותם מה שלפי פירושו ניחא דמעיקרא היו נושאין אותם אלא דחזו דמזלזלי בהו דלפעמים היה נמצא בהן גירושין למיעוט הכתובה ותקינו מאתן אמנם בתר הכי חזו דקא פרשי מינייהו ולא היו נושאין אותן כלל ולכן אהדורינהו למלתייהו. אף שהתוס' דקדקו וכתבו היינו דנקט מעיקרא מזלזלי שהיו נמנעים לא לגמרי פורשים ובתר הכי נקט פורשים ע"כ כלומר ומשום הכי אהדרינהו למלתייהו אבל הוי מלתא בלא טעמא כיון שהטעמים שוים לסבת המניעה לישא אותן דטעמא קמא שהיו קלות בעיניהם מפני שכתובתן רביע כתובת בתולה וטעמא בתרא משום ניזל וניסב בתולה בת ישראל א"כ מה טעם לומר שבטעמא קמא לא היו נמנעים לגמרי ובטעמא אחרינא היו נמנעין לגמרי. איך שיהיה לעולם קשה לרש"י אלמנות דעלמא אם מנה הוא דבר מועט וקל להוציא איך תקנו דבר מועט שלא יושלם בו תכלית כונת התקנה אלא שבדברי הריב"ש ז"ל גופייהו איכא לתרוצי לרש"י ז"ל במה שכתב ששיערו חכמים בעני ותיקנו לכולם בשוה שלא לבייש את מי שאין לו ופשיטא שאם נמצא מי שיש לו יהא קל בעיניו להוציא אלא שלא חשו חכמים למיעוטא כדי לתקן כולם בשוה אמנם באלמנות כהנים כיון דחזו חכמים דמזלזלי בהו שמי שהיה לו היה קל בעיניו להוציא והיה נמצא בהם הגירושין חשו להם חכמים למיעוטייהו אע"ג דבישראל לא חשו משום דכהנים חשיבי טפי וגנאי להם גירושי בנותיהם יותר מישראל.
אמנם לעיקר חקירתנו דלמה הוסיפו עוד מנה לבתולה כיון דבמנה נמי לא יהא קל בעיניו להוציא במה ששערו בעני יש לידחק במה שראיתי להרא"ש שכתב בפ"ק דכתובות במאי דשקיל וטרי שם להוכיח היפך ר"ת דפסק כרשב"ג משום דהלכה כמותו בכל מקום וכתב בסיום דבריו וז"ל כל הגאונים הסכימו דכתובת אשה מדרבנן וגובים לה חמשים כסף סלע מדינה שמינית של סלע צורית. וראיתי מפרשים דאפילו הרגילו לכתוב דחזו ליכי מדאורייתא מודו דכתובת אשה דרבנן וחכמים תקנו חמשים כסף מדאורייתא פירוש משקלם האמורים בתורה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואסמכוה אקרא דכמהר הבתולות משום הכי נהיגי למכתב דחזו ליכי מדאורייתא שלא יטעה אדם לומר כיון דמדרבנן היא לא תגבה אלא חמשים סלע מדינה ודברים של טעם הם והכותב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי לא הפסיד ע"כ כמו דליש מפרשים שהסכים עמהם הרא"ש דאפילו למאן דאמר דרבנן תקנו מאתים לבתולה דאסמכוה אסכום דכמהר הבתולות אלא שהוא ממעות כסף צורי כדאורייתא ממש כמו כן לדעת הגאונים שהוא מכסף מדינה לעולם אסמכוה לאותו סכום עצמו הכתוב בתורה אלא שאמרו דדי לסמיכות זה בהשואת הסכום ודי שיהיה מכסף מדינה כיון דעיקר טעמא הוי לשלא יהיה קלה בעיניו להוציאה שהרי אפילו במנה לא יהיה קלה בעיניו להוציאה במה ששיערו בעני דאי לא נימא הכי מה טעם ראו לתקן לבתולה חמשים כסף סלע מדינה ולא ארבעים ולא ששים אלא ודאי שלדברי כולם אסמכוה אסכום דאורייתא ויש ראיה לזה מדברי רבינו שהרי הוא פסק דכתובת אשה מדרבנן ובנוסח הכתובה כתב זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא דלא כהר"ן שכתב הני דכתבי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא טעותא הוא דמדאורייתא לא חזי לה מידי אלא מדרבנן. אלא שסובר רבינו דאסמכוה לעולם אסכום דאורייתא ואין ספק שבכלל תקנה זאת הוו שאר הבתולות דתקינו להו מנה כגון בתולה שנתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין וכן הגיורת והמשוחררת והשבויה משלש שנים ומעלה וכן מוכת עץ כולם בכלל תקנה זאת.