ספרי קודש לעיון והורדה חינם 52,020 Classical Hebrew Books for Free Download
friedbergrambam ספר     הלכות    פרק    הלכה     <<Next הבא   
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו:
יסוד היסודות ועמוד החכמות. הנה כל העולמות כולן יש להם ד' יסודות שרשים, כל נבראי מטה הם כלולים בד' יסודות, דומם, צומח, חי, מדבר, וכולם כלולים זה בזה, כי בדומם שהיא הארץ יש ג"כ כח הצמיחה שהאבנים גדולים וצומחים ומצמחת לכל צמח מכחה, ויש בה כח החי ג"כ וגם כח המדבר והם אבני השדה שחיים ע"י טבורם מהארץ ויש להם קול כלכל מדבר, וגם להארץ עצמה יש לה פה וכח הבליעה וקול כדכתיב ותפתח הארץ את פיה ותבלע וגו' וכל ישראל נסו לקולם, וגם כל החי נקראו בשם גדולי קרקע, הצומח ג"כ כלול מדומם ומחי ומדבר והם שיחת דקלים, וכן החי יש להם כח הדומם והצומח והמדבר והם שיחת חיות ובהמות ועופות, וכן המדבר כלול מכולם, וד' יסודות אלו הם סוגים כוללים, ויש להם גם כן ד' יסודות מאוחדים ביותר והם, אש, מים, רוח, עפר, ואעפ"כ אש רוח מים עפר שאצלינו גם הם כלולים זה בזה, האש כלול גם ממים כאשר נראה מהזיעה והרטיבות הנעשה מהחום והעשן, וכלול בו גם רוח כי דרכו לעוף למעלה ולכל רוח, וכלול גם מעפר כי דרכו לירד גם למטה, וכן במים יש אש כידוע שמוציאין אש גם מן המים כשהם נתונים בצלוחית לבנה נגד השמש כדפירש"י ביצה דף ל"ג בד"ה מן המים, ובספר חכמוני שעל ספר יצירה, וכן כתב רבינו בריש פ"ד מהל' יו"ט וכן יש בה רוח כאשר נראה מגלי הים ונהרות השוטפים בחוזק, וכן עפר אנו רואין בעין שנשאר תמיד בקרקעית הכלי, וכן הרוח יש בו חמימות מכח האש, ורטיבות מכח המים, וכבדות מכח העפר, וכן בעפר יש בו חמימות רב מכח האש, ורטיבות מכח המים, ורעידת הארץ וכן כח הצמיחה מכח הרוח, והאדם כלול ג"כ מד' יסודות אלו, מרה אדומה, כנגד אש, מרה שחורה, כנגד עפר, דם כנגד רוח, לחה, כנגד מים, וכן ארבע תקופות השנה, תקופת ניסן היא חמה ולחה נגד רוח, תקופת תמוז חמה ויבשה כנגד אש, תקופת תשרי קרה ויבשה כנגד עפר, תקופת טבת קרה ולחה כנגד מים, כן הם י"ב מזלות טשת"ס אבמ"ע קגד"ד, טלה, אש, שור, עפר, תאומים, רוח, סרטן, מים, וכן אריה, אש, בתולה, עפר, מאזנים, רוח, עקרב, מים, וכן קשת, אש, גדי, עפר, דלי, רוח, דגים, מים, נמצא, טא"ק, אש, שב"ג, עפר, תמ"ד, רוח, סע"ד, מים (כן איתא בספר רזיאל), כל אלו היסודות הם יסודות אלו לאלו וכולם כלולים זה בזה, וכולם הם בעולם העשיה.
כל היסודות הללו יש להם ד' יסודות רוחנים מאוחדים ביותר למעלה מהם בעולם היצירה, ראשונה ד' מחנות שכינה והמה השרפים העומדים ממעל לו המקדישים שמו בכל יום בשלש קדושות, מיכאל וגבריאל ורפאל ואוריאל, מיכאל מימין יסוד ליסוד המים, גבריאל משמאל יסוד ליסוד האש, רפאל למזרח יסוד ליסוד הרוח אוריאל למערב יסוד ליסוד העפר, [כן הוא במדרש רבה בסדר במדבר, אבל בזוה"ק סדר במדבר איתא דאוריאל למזרח ורפאל למערב, וכן משמע בגמ' יומא דף ל"ז שאמר דג' מלאכים שבאו אצל אברהם מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו, הרי דרפאל קטן מגבריאל וד"ל], הם שרי מעלה הממונים על כמה ריבוא רבבות מחנות מלאכים אשר בדגלם, למעלה מהם ד' יסודות יותר מאוחדים אשר המה יסודות להם הם ד' אופנים אשר המה אופן בתוך אופן להורות על אחדותם וכללותם זה בזה ביותר, למעלה מהם ד' יסודות יותר מאוחדים המה ד' חיות הקודש, אריה, שור, נשר, אדם, אריה מימין יסוד ליסוד המים, שור משמאל יסוד ליסוד האש, נשר מלפניו יסוד ליסוד הרוח, אדם מלאחריו יסוד ליסוד העפר, וכל אחת יש לה ארבעה פנים הללו, להורות על אחדותם זה בזה ביותר, ורוח החיה באופנים, להורות כי המה יסודות להם ומאוחדים יותר מהם, כל היסודות הללו המה ביצירה.
גם יסודות הללו יש להם ד' יסודות גבוה מהם יותר מאוחדים בבריאה, נשמות הצדיקים, וצרור החיים, וכסא כבודו ית', והאדם היושב על הכסא ית' למעלה מכולם, כדאמרו נשמות של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקים, וכולם יסודות זה לזה עד שהאדם היושב על הכסא הוא יסוד כולם, והיא השכינה הקדושה המתדמה לנביאים בדמות אשר יהיה ביכלתם להשיגו, ולכל אלו ג"כ ד' יסודות עליונות באצילות קדשו ית' יותר מאוחדים, והם עשר ספירותיו ית' הכלולים בד' מדות, חסד, דין, רחמים, ומדה אחת הכוללת את כולם, חסד מימין מצד המים, דין משמאל מצד האש, רחמים למזרח מצד הרוח, מדה הכוללת למערב מצד העפר, ולהם עוד ד' יסודות יותר מאוחדים, ד' הפרצופים, אבא, ואמא, בן, ובת, אבא, הוא יסוד לכל החסדים מצד המים, אמא, הוא יסוד לכל הדינין מצד האש, בן, הוא יסוד לקו הרחמים מצד הרוח, בת, הכוללת את כולם מצד העפר, וגם כולם הן הפרצופים והן הספירות כולם כלולים ומאוחדים זה בזה ביותר כידוע.
אמנם גם להם ד' יסודות יותר מאוחדים והם ד' אותיות הוי"ה ברוך הוא, היו"ד הוא יסוד לאבא שהוא חכמה, ה' היא יסוד לאמא שהיא בינה, ו' הוא יסוד לבן ולששה ספירות חג"ת נה"י, ה' האחרון הוא יסוד לבת והיא מלכות, וממנו ולמעלה אין עוד אלא יסוד אחד מאוחד בתכלית האחדות, הוא פרצוף אריך הוא ספירת כתר שאין לו אות בשמו ית' כי הוא אינו נתפס בשם כלל, והוא מרומז רק בקוצו של יו"ד שבשם, ונקרא ג"כ לפעמים בשם עילת העילות, כי גם עליו נאמר במופלא ממך אל תדרוש, ואין בו חילוקי המדות כלל כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואחד מיוחד בתכלית האחדות, וכ"ש מה שלמעלה וגבוה ממנו, ולכן עלינו לדעת כי עילת העילות ועולם המלבוש ואדם קדמון ועתיקא ואריך הכל אחד הוא בתכלית האחדות והוא יסוד אחד לכל היסודות שבכל העולמות כולם עליונים ותחתונים, ואין ליסוד הזה שום תפיסה בחילוק אותיות מחמת אמיתת אחדותו ואף באות אחד אינו נתפס מפשטותו האמתית, ורק כתר לבדו הוא רמוז בקוצו של יו"ד לבד על שממנו ולמטה הותחל האצילות, ורק מחכמה ולמטה שהותחלו המדות להתאצל קנו להם שם הוי"ה ב"ה בד' אותיותיו להורות על אחדותם ג"כ שכולם מתאחדים בתיבה אחת ובשם אחד.
כי אף שכל ספירה וספירה יש לה שם בפני עצמה, ואף כתר יש לו שם והוא שם אהי"ה, וחכמה שם י"ה, ובינה הוי"ה בנקודת אלהים, וגדולה שם אל, וגבורה שם אלהים, ותפארת שם הוי"ה, ונצח הוי"ה צבאות, והוד אלהים צבאות, ויסוד אל חי, ומלכות אדנ"י, עם כל זאת כולם אינם אלא תארים להבנת הספירה וענינה, וגם שם אהי"ה הוא תואר רק לכתר שבבינה ולא לעצם ספירת כתר כי היא אין לה שם כלל, אבל היא רמוזה רק בקוצו של יו"ד, ושם העצם של כל הספירות כולן ביחד הוא רק שם הוי"ה ב"ה בד' אותיותיו, יו"ד חכמה, ה' בינה, ו' ששה קצוות גג"ת נה"י, ה' מלכות, וגם אף שהוא חלוק בד' אותיות עם כל זה הוא אחד גמור בתכלית האחדות כאלו היה רק אות אחד, וחילוק האותיות המה רק צינורות לירידת השפע ממקור העליון להעולמות, ולזה נאמר כי יד על כס י', ואמרו אין השם שלם וכו' עד שימחה שמו של עמלק, כי בזמן הגלות בעוונותינו הרבים הצנורות מפורדין כביכול ואין השפע יורדות ברוב ברכה עד שימחה שמו של עמלק ואז יתאחדו הצנורות כאחד והשפע תרד במישור אלינו בלא הפסק ונהיה ממולאים בברכת ה' ית' בריבוי שפע וברכה כיד מלכות, ועל זה נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי בזמן שגבר עמלק ומלאה צור משפע השר שלו וירושלים חרבה הרי הוא אומר איה אלהיך יבא ויושיעך והוא מתפאר כי גבר מלכא עילאה על מלכא תתאה, אבל כאשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, והאלילים כליל יחלוף ביום ההוא יהיה ה' אחד בפי כל כי כולם יודו ויעידו כי אין זולתו ית', ושמו אחד כי כל הד' אותיות שבשמו ית' יתאחדו כאחד ויהיו כאות אחד ממש והשפע ברכה תרד אלינו ממקור העליון דרך שם הוי"ה ית' כמצינור אחד ולא יופסק עוד לעולמים, אבל מצד עצמו הוא אחד ממש גם בזמן הזה.
ולכן כתיב ביה זה שמי לעולם, ואמרו לא כשהוא נכתב הוא נקרא כי נכתב הוי"ה ונקרא אדנ"י, כי אי אפשר לקוראו כלל בחילוק אותיות על כי הוא אחד ממש, ולא היה נקרא בכתיבתו אלא במקדש ראשון בברכת כהנים וכהן גדול ביום הכפורים דשם היתה השכינה שורה עליהם בעת ההיא ביותר ורוח הקודש היה חופף עליהם למרבה והיו יכולים לכוון לאחדו אף בקריאתו בחילוק אותיות מה שאין כח זה לשום נברא במקום אחר ובזמן אחר, ורק לעתיד אי"ה כאשר יתגלה כבוד מלכותו עלינו לעיני כל חי וישפוך רוחו ית' על כל בשר אז יהיה נקרא ככתיבתו בפי כל, כי אז כולנו מגדולים ועד קטנים נדע לייחדו ביחוד גמור כאלו הוא אות אחד ממש, ונוכל לכוון עוד כוונה שניה באמרו ה' אחד ושמו אחד כי אז הוי"ה בד' אותיותיו יהיה אחד ממש כמו אות אחד כהנ"ל, ושמו, אשר אנו קוראין אותו היום בשם אדנ"י, אחד שיתאחד אדנ"י שהוא שם השכינה הקדושה בהוי"ה כאחד והוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אחד ממש ויתאחדו אותיות אדנ"י באותיות הוי"ה ויהיה אז שם אחד בשמונה אותיות ויהיה בנו כח לקראו כמו באות אחד ממש וד"ל.
ולכן נקרא שם זה שם העצם לומר שאינו תואר לספירות כשארי השמות וגם אינו שם פרטי לכל ספירה וספירה בפני עצמה, אף כי באמת יש לכל ספירה וספירה שם הוי"ה אלא שהם חלוקים בנקודותיהם כידוע, אלא הוא שם העצם של כל הספירות כולן ביחד לאמיתת אחדותן וייחודם, ולכן נקרא ג"כ בשם, שם המפורש, להורות כי בו מפורש גדולת יוצר בראשית ואחדותו האמתית עד שאין לו חילוק בקריאה אף באותיות, ולכן שפיר נוכל לכנות לשם הוי"ה ב"ה ג"כ בשם יסוד היסודות כי הוא יסוד אחד לכל היסודות כולן עליונים ותחתונים, אלא שיש יסוד ליסוד עילת העילות ית'.
ועוד יותר כי שם הוי"ה בעצמו שבכתיבתו הוא חלוק בד' אותיות ג"כ הנה שם י"ה שהוא ב' אותיות ראשונות יסוד לב' אותיות אחרונות שבשם שהוא ו"ה, כי ב' אותיות י' ה' שהם אבא ואמא שהם חכמה ובינה הוא יסוד לכל הבנים שהם ז' ספירות הבנין שהם יסודות לכל היסודות, ולכן הוי שם י"ה שם בפ"ע, וגם בזמן הזה אשר ח"ו אין השם שלם מ"מ שם י"ה הוא שלם כדכתיב כי יד על כס י"ה, וגם רשאין אנו לקוראו ככתיבתו גם בזמן הזה בשתי אותיותיו על גודל יחודו ואחדותו גם בזה"ז והוא יסוד לב' אותיות האחרונות שכל השבע ספירות כלולין בהן, והקריאה בו מורה על היחוד היותר שלם שאי אפשר להפרידו ח"ו בשום אופן בכל מקום ובכל זמן.
וזה הוא שכוון רבינו בפתיחת ספרו באמרו "יסוד היסודות", ורמז בו שם י"ה לומר ששם זה בשתי אותיותיו הוא יסוד היסודות של שתי אותיות אחרונות, ובכל ארבע התיבות יסוד היסודות ועמוד החכמות, רמז שם כולו של ארבע אותיות לומר ששם י"ה הוא יסוד היסודות של שתי אותיות האחרונות, והשם כולו של ארבע אותיות הוא יסוד לכל היסודות כולן העליונים והתחתונים לאמיתת יחודו ואחדותו ית' וככל הנ"ל. אמנם בשתי אותיות אחרונות שבשם אמר בלשונו "ועמוד החכמות", כי כן היא התורה הקדושה שהיא חכמת אלהים חי, הוא וחכמתו אחד הוא ממש, ולא כחכם אנושי שקיבל חכמתו מאחר ונקרא חכם רק על שם חכמתו שהוא וחכמתו הם נפרדים, אבל הוא ית' חכמתו מעצמותו הוא, והוא וחכמתו הכל אחד.
ולכן שורש התורה היא בעולם המלבוש הרבה עולמות קודם לאצילות קדשו ית', אשר ע"ז נאמר ה' קנני ראשית דרכו, ובעשרת הדברות יש תר"ך אותיות נגד תר"ך נצוצי אור שבכתר עליון, וע"ז נאמר קדם מפעליו מאז, ואמרה התורה הקדושה בי נסתכל הקב"ה וברא את העולם, וגוף תורה שבכתב היא ספירת תפארת שהוא ו' שבשם, וגוף תורה שבע"פ היא ספירת מלכות ה' אחרונה שבשם, ונקרא ו' בשם תורה שבכתב על כי הוא נכתב ולא נקרא, וה' נקרא תורה שבע"פ על כי היא נקראת פי ה', ולכן כיון שהתורה שבכתב ושבע"פ כלולין בשתי אותיות האחרונות הללו שהם יסודות לכל היסודות כולן, לכן כלולין בתורה שבכתב ושבע"פ כל החכמות כולן. וזהו שאמר רבינו, "ועמוד החכמות", בשתי אותיות אלו ו' ה' כי שתי אותיות אלו הוא עמוד לכל החכמות כולן, ולא אמר ועמודי החכמות אלא ועמוד החכמות בלשון יחיד להורות על אחדותן של שתי אותיות אלו ג"כ מצד עצמן, ועל אחדותן של שתי התורות תורה שבכתב ושבע"פ כי הכל אחד הוא והוא עמוד אחד לכל החכמות כולן.
ובכל ד' אותיות הוי"ה ב"ה אמר ד' תיבות אלו כאחד "יסוד היסודות ועמוד החכמות", להורות שאף אם עיקר יסוד היסודות הוא שתי אותיות ראשונות, ועיקר עמוד החכמות הוא שתי אותיות אחרונות שבשם, עם כל זה כל הד' אותיות אלו הם כאות אחד ממש וכולו הוא יסוד היסודות ועמוד החכמות, כי כל הד' אותיות אלו כלולים זה בזה וזה בזה, שתי אותיות ראשונות בשתי אותיות אחרונות, ושתי אותיות אחרונות בשתי אותיות ראשונות וכאלו כולו הוא אות אחד לבד, גם אמר, יסוד, באות היו"ד, ויסודות, באות ה', להורות עוד על אחדות היותר שלם, כי ה"יו"ד" שהוא חכמה הוא יסוד ה"ה"א" שהיא בינה הכלולה מיסודות שהיא אם הבנים וכל שבע בניה כלולים בה, ואמר "ועמוד", באות ה"וא"ו", והחכמות, באות ה"ה"א", על כי "ה"וא"ו" שהוא תורה שבכתב הוא העמוד לה"ה"א" שהיא תורה שבע"פ כי אין לך דבר בתורה שבע"פ שאינו מרומז בתורה שבכתב.
והדר אמר עוד רבינו שתכלית האחדות הגמור הוא שיסוד היסוד ועמוד העמוד הוא, "לידע שיש שם מצוי ראשון", והוא עילת העילות, "והוא ממציא כל נמצא", בכ"ב אותיות התורה שבאלף בי"ת שברל"א שערים שבעולם המלבוש, "וכל הנמצאים משמים וארץ", הם כל הד' עולמות אצילה בריאה יצירה עשיה, "ומה שביניהם" הם הד' יסודות אש מים רוח עפר, וכל הבריות שבאויר בין השמים ובין הארץ, "לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", שכולם הם עדים על מציאותו ית', ודוק.
זה הוא מה שעלה בידי לכוון בדעת רבינו באלו המלות ולשונו הזך והקצר, לידע ולהודיע שאין דבר נעלם מרבינו וכי במלות קצרות כלל ענינים גדולים ורמים וצפונים ממעשה בראשית וממעשה מרכבה כי בא בסודם וכל רז לא אנס ליה, והיה כאחד מהמקובלים הגדולים הראשונים, וכאשר אבאר אי"ה בהל' תפלה פ"ה כי גם שם ובפ"ד מהל' תפלין ובפ"ב מהל' עבודת יום הכפורים ה"ו כוון לחכמת האמת עיי"ש, אלא שמגודל חסידותו וצניעותו חתם אותם באלף עיזקאין ורמז אותם רק במלה אחת או שתים.
ועתה לפ"ז הלא תראה כי אין תימה עוד על רבינו במה שקרא לשני פרקים אלו הראשונים בשם מעשה מרכבה כאשר תמהו עליו הריטב"א והר"ן ז"ל הביאם הכ"מ בסוף פ"ד, כי בודאי גם לפי דעת המקובלים האחרונים הן הן מעשה מרכבה כל עולם התיקון לאחר שנעשה המתקלא הוא עולם האצילות בעשר ספירות שהן חמש פרצופים שנתרכבו זה בזה ונתכללו יחד כל המדות זה בזה, והרי גם רבינו כלל כל דבריהם בדברים הקצרים הללו וכן בכל דבריו שבשני פרקים אלו דיבר בזה באמיתת מציאותו ואחדותו מעילת העילות ושם הוי"ה ב"ה עד סוף כל העשר ספירות שהוא הוא יסוד היסודות ועמוד החכמות, ובודאי הוא בלא שום ספק שכוון בזה לכל דברי המקובלים ע"ה אשר הוא היה ג"כ מהם וכמ"ש, ואין בין דברי רבינו לדברי המקובלים אלא ענין מעשה בראשית לבד שרבינו פירשו על עולם הגלגלים והמזלות וד' יסודות אש רוח מים עפר וצורת נפש האדם, והם פרשוהו על עולם התוהו עד לא הוה מתקלא אלא היה עולם הנקודים לבד והספירות היו רק קוים קוים זה תחת זה בלא הרכבה זה בזה, ולפי דעת רבינו בודאי נכלל גם זה במעשה מרכבה, כי כן הוא מעשה כל המורכבין מתרכבין ומתכללין זה בזה מינים פרודות וחלוקות מתחלתן ולבסוף הוא דנעשין אחד ע"י הרכבתן זה בזה, וא"כ הכל נקרא מעשה מרכבה, ולכן לא נשאר לרבינו לפרש עוד מעשה בראשית, אלא מעשה בראשית של ברואים התחתונים בעולם העשיה שהם המזלות והגלגלים וד' יסודות וצורת נפש האדם שגם הם הם דברים עמוקים והטעיות מצויים בהם ולכן שפיר אמרו אין דורשין במעשה בראשית בשנים, ותהילה לקל כי עלה בידינו להצדיק את הצדיק דמעיקרא בטוב טעם ודעת בסייעתא דשמיא וד"ל.