ספרי קודש לעיון והורדה חינם 51,719 Classical Hebrew Books for Free Download
friedbergrambam ספר     הלכות    פרק    הלכה     <<Next הבא   Prev הקודם>>
English Audio
נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביה יצא ידי חובתו. אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה. מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשייה. אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל ובדברי הרשות הן אפילו שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כסוי הדם ועל נטילת ידים. וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו:
השגות הראבד   נטל את הלולב כו'. עד מברך על העשייה: כתב הראב"ד ז"ל הנה לדבריו אם שכח בעטיפת ציצית או בהנחת תפילין ולא בירך תחלה כשיזכור ויברך מברך על עטיפת ציצית ועל הנחת תפילין ואינו כן שהרי מצותו כל היום לפניו אבל נטילת לולב כיון שהגביהו נפטר ממנו כל היום וכן הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשגמר בלבו נעשית מצות ביעור עכ"ל:
וכך הוא מברך על ביעור חמץ כו': כתב הראב"ד ז"ל קשה לי על מקרא מגילה ואם יאמר כל מצוה שהיא מדבריהם אומר על שהיא כעין רשות קשיא לי נר חנוכה ואולי מפני שאין לה קצבה שמהדרין מוסיפין וכן המהדרין מן המהדרין יותר. א"נ מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה לפיכך עשאוהו כשל תורה. ובין כך ובין כך קשיא לי על אכילת מצה ועל אכילת מרור. ועוד שיש תימה איך לא הקשה אותם בגמרא למ"ד לבער ומסתברא דלאכול אמרינן בהני ורמיזן הכי בגמרא דאמר מברך ב"פ האדמה ולאכול מרור עכ"ל:
נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו וכו'. כתב מרן ז"ל דיש שואלין דבפ"ז מהל' לולב כתב רבינו מברך תחילה על נטילת לולב וכו' הרי דאף קודם שיטול מברך על ואיך כתב כאן דקודם יברך ליטול ועי"ש תרוצו ובספר פרי הארץ דף ז' סוף ע"א כתב דהרואה יראה חולשת התשובה ועמד לתרץ לעיקר הקושיא באופן אחר כמו שיעו"ש. ואני תמיה על דבריו דאיך אפשר דאיירי שנוטלו ללולב בלא שאר המינין דהא מלת נוטלה שכתב שם רבינו מורה דקאי לאגודה דאל"כ וכשהוא נוטלו מיבעי ליה לשון זכר דקאי ללולב וכן מוכרח שהרי הקדים דמצוה לאגוד ועלה קאמר דכשהוא נוטלה לאגודה זו מברך תחילה וכן משמע מדקא יהיב טעמא הואיל וכולן סמוכין לו ואם אינו אגוד סמוכין אצלו מיבעי ליה כמו שכתב אח"כ עי"ש אלא ודאי דבאגוד איירי ובא לתת טעם למה שמברך על הלולב דוקא לפי שכולן סמוכין לו באגודה אחת וכן נראה נמי ממ"ש עוד ואח"כ נוטל האגודה וכו' ואם איתא דאינו אגוד לימא הכי ויאגדנו ויטול האגודה הזאת בימינו וכו' ועוד דהא דאם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא כתבו רבינו שם אח"כ יעו"ש אבל בדין זה איירי ודאי באגוד וזה פשוט וא"צ להאריך.
וראיתי אחרי רואי לבעל מעשה רוקח שרוח אחרת עמו ביישוב שאלה זו של מרן ז"ל על פי דברי הרא"ש כמו שיעו"ש באורך ולדידי גם הוא מידי ערעור לא יצא דהא רבינו ז"ל ס"ל דבעת הברכה צריך להיות הדבר שעליו מברך בימין וכמ"ש רבינו בפ"ז הי"ד ובפ"ט ה"ד דאוחז היין בימינו ופי' הרד"ע ז"ל בפ"ט דמה שמברך עליו צריך שיהיה בימינו בשעת הברכה כדי לחלוק כבוד לימין עי"ש והכא בלולב למה לא הקפיד בזה שבעת הברכה יהיה הלולב בימינו ועוד דאי כבר הוא בידו מה שייך לומר וכשהוא נוטלה לצאת וכשהוא יוצא מיבעי ליה או וכשהוא רוצה או מכוין לצאת מיבעי ליה גם מברך תחילה לא משמע דהיינו תחלה לנטילת האתרוג אלא תחלה ממש קודם כל הנטילה. ועוד קשה טובא דכיון דס"ל כהרא"ש ליכתוב כן רבינו בפירוש כל הג' תיקונים שכתב הרא"ש ומה זו שתיקה ואדרבא אני אומר מדלא גלה רבינו מכל זה כלום שמע מינה דס"ל דאין בכך כלום אם הוא מברך קודם הנטילה כיון שהם מצויים אצלו או אחר הנטילה דעדיין עשייתה קיימת דיש לו לנענע ומברך גם לכתחילה בין קודם ובין אחר עשייה כמו שכתב רבינו לעיל הל' ה' ועיין נמי בהל' ח' כן נראה מפשט דברי רבינו שם בהל' לולב. ועל כרחינו לומר דס"ל לרבינו דמ"ש בגמרא בפ"ק דפסחים דף ז' ע"ב נטלו לצאת בו אומר אקב"ו על נטילת לולב ונתנו טעם דבעידנא דאגבהיה נפק ביה. היינו כשנטלו לצאת ולא בירך קודם ודייק לומר לצאת לומר לא דנטלו לאוגדו וכיוצא בו דאז אינו מברך אבל כשנטלו לצאת ולא בירך קודם יברך על משום דמדאגבהיה נפק ביה ומברך כיון דעדיין עשייתה קיימת דיש לו לנענע ולרבינו לא דמי הלולב לתפילין דהתם כיון דהקשירה הוא העשייה לכן לא יברך אלא כשבא לקשור משום הפסק אבל הכא דהנטילה היא המצוה צריך קודם דבעינן עובר לעשיה וכיון דמונח הלולב עם מיניו לפניו יכול לברך ודאי ואפי' לכתחילה ומה גם שהרי כתב מרן בפ"ד מהל' תפילין ה"ז דלא ס"ל לרבינו כהרא"ש והר"ן עי"ש וא"כ בין בתפילין בין בלולב יכול לברך אפי' לכתחילה קודם הנחה וקודם נטילה ולאו דוקא בדיעבד.
ומ"ש רבינו לעיל [הל' ח'] ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר וכו'. אין דבריו שם באו בדקדוק לומר כשישב וינענע וישמע דאדרבא קודם הישיבה צריך לברך כמ"ש רבינו בפ"ז דלולב וכן קודם שמיעת קול השופר וכן הוא ודאי קודם הנטילה אלא הכוונה עד גמר הצווי דהיינו בשעה שישב לאפוקי שאם בא לעמוד ממנה אין לו לברך על העבר וכן בלולב עד שינענע לא אחר שנענע וכן כשישמע לא אחר שישמע על ששמע זהו כוונתו לענ"ד. והשתא דבריו שבהל' לולב באו בדקדוק ולכן כתב באותה הלכה דין מצוה לאגוד שכן הוא מצוה מן המובחר ושם הוא מקומו ודאי דאיירי בנטילה לצאת ולישנא דגמרא נקט וליתא לדקדוקי המחבר כמו שיעו"ש. והכא יליף לן רבינו דאם נטל תחלה יברך על ואם בירך תחלה יברך ליטול ואין לדקדק מזה כלום איזהו לכתחילה ואיזהו בדיעבד דדינא הוא דקאמר לכל האופנים והתם בהל' לולב אדרבא קאמר בהדיא דלכתחילה יברך קודם שיטול וזה פשוט. אבל בנוסח הברכה ודאי שם לא הקפיד אחר שכבר כתב הכלל כאן והוא העיקר ודחינן תרתי ועוד תרתי נגד הכלל ודברי מרן ז"ל אמת ויציב ואף שאיני ראוי להחזיק דברי מרן הוא הקדוש ודבריו לא צריכים חזוק אמינא ולא מסתפינא דגם הראב"ד נראה דס"ל הכי דנגד הכלל כל שכתב במקום אחר הוא שלא בהקפדה שהרי כתב בהשגה וז"ל נטל את הלולב וכו' הנה לדבריו אם שכח בעטיפת וכו' מברך על עטיפת ציצית וכו' ואינו כן שהרי מצותו כל היום לפניו ע"כ דבריו. וקשה דאיך נראה מדבריו כן דבהדיא כתב רבינו בהל' ה' שיברך בנזכר אח"כ להתעטף להניח לישב עי"ש. והראב"ד היה לו להשיגו מדברי רבינו דלעיל שהם היפך הכלל הזה אלא ודאי דכיון דאיכא כלל על כרחינו לומר דההיא דלעיל הוא שלא בהקפדה ולא נוסח הברכה ממש קאמר. והוא הדין בההיא דהל' לולב וכמ"ש מרן ז"ל ובזה ניחא לי מ"ש מרן על השגה זו וז"ל ודעת רבינו דלא שנא ע"כ ועיין במרכבת המשנה ולענ"ד לאו דוחק הוא דודאי הכלל עיקר. ועיין לרדב"ז ז"ל סי' נ"ב מה שהקשה על מרן ז"ל. ולענ"ד אפשר להליץ בעד מרן דה"ק דהן אמת שאם היה כותב ליטול לולב נמי היה משמע שמברך עליו ולא על שאר המינין. אלא דרבינו כלל לא נחית התם לומר נוסח הברכה דהא כתב הכלל כאן וכוונתו שם שיברך על הלולב וכתב כן זהו כוונתו ולק"מ. ודרכו של הרב ז"ל שם עני אני קשה בעיני לסבול כל זה בדברי רבינו דאיירי בהולך לבהכ"נ ומה שכתבתי על מרן ז"ל בכוונתו נראה דזהו נמי כוונת הרא"ם ז"ל בתשובות סי' מ"א ועיין נמי שם סי' מ"ב ויעלוז לבי שכיונתי לדעת קדושים ודוק.